משחקים יצילו את העולם

כמי שחוקרת את התחום שנים רבות ויוצרת משחקים בעצמה, מק׳גונגול אומרת כי בדימוי לדימוי של שחקני און ליין כאנשים מופנמים שבורחים לעולם מבודד ובניגוד לדימוי האלים שחלק מהמשחקים יוצרים, יש בהם למעשה סיכוי להפוך את העולם טוב יותר.
למה היא מתכוונת?
לדבריה, ישנן שלוש תכונות חיוביות נהדרות במשחקים, שעלינו לשאוף להעביר לעולם האמיתי:
1. שחקנים הם אנשים אופטימיים מטבעם. הם מאמינים שיש ביכולתם לנצח ולהגיע להישגים, גם אם האתגר קשה. היא גם אומרת שהסיפוק העצום של הניצחון, מה היא קוראת לו ״ניצחון אפי״, נותן מוטיבציה להמשך.
2. משחקים מחייבים שיתוף פעולה בין שחקנים. גם כאשר הם משחקים זה נגד זה, הם נוטים לחבב אחד את השני.
3. שחקנים משקיעים אנרגיה עצומה וכמות שעות אדיר כדי להפוך לשחקנים טובים יותר. אפשר לדעתה לתעל את המומחיות הזו שהם צברו, כדי לפתח דברים בעולם.

יש כמה טיעוני נגד:

1. משחקים הם מערכת סגורה עם כללים ברורים. זאת בניגוד לעולם הפיזי הכאוטי, מרובה המשתנים בו אנחנו חיים. לראייה: שחקני שחמט מעולים, אינם תמיד האנשים שמצליחים לנווט כל סיטואציה לטובתם (בלשון המעטה, יש יגידו).

2. משחקים מעודדים בריחה מהמציאות פעמים רבות ולכן הציפיה ששחקנים יסייעו להפוך את העולם הפיזי לטוב יותר - מוגזמת, שכן לא במקרה, אותם שחקנים בחרו לשחק בעולם מקביל. דיון מענין על היותם של שחקני און ליין טיפוסים אנטי -חבתריים נמצא דווקא בפורום מובהק של גיימרים (הם מעידים שם על עצמם).

ויש כמובן גם שיקולים בעד. זו הגם הזדמנות מצוינת לשבור כמה מיתוסים:

1. משחקים אינם מעודדים אלימות. הם עשויים להכניס שחקנים ללחץ, אך אינם מעודדים אלימות. יש מחקרים רבים על כך והנה סיכום של אחד מהם.

2. משחקים מרובי משתתפים מעודדים שיתופי פעולה (קישור למחקר), בדיוק מה שמק׳גוניגול אומרת ולכן מעודדים חיי חברה. עם זאת, שת״פ און ליין אינו בהכרח שת״פ בעולם הפיזי.