נורמה ריי

נורמה ריי הוא סרט עלילתי שזכה בשני פרסי אוסקר, באהבת הקהל ובשבחי הביקורת כאחד.

הסיפור מתרחש בראשית שנות ה - 70׳, בעיירה דרומית קטנה. רוב האוכלוסייה שמרנית בהשקפת עולמה, נוצרית דתיה ומאוד מכונסת בעצמה. רוב האנשים בעיירה עובדים במפעל הטקסטיל המקומי. לפעמים עובדים בה שלושה דורות מאותה משפחה. המשמרות ארוכות, העבודה אינטנסיבית, השכר זעום, הרעש אדיר והזיהום רב. 
לרבים מהעובדים יש בעיות שמיעה ואחרים לוקים במחלת ריאות זיהומית הידועה בשם מחלת הכותנה, הנגרמת מחשיפה לזיהום מסיבי צמחים. ואולם, העובדים אינם מעזים לעמוד על זכויותיהם הבסיסיות ביותר. הם יודעים שאין עבודה אחרת.

לתוך המציאות המייאשת הזו מגיע מהעיר הגדולה נציג איגוד עובדי הטקסטיל האמריקאים. הוא מנסה להחדיר בעובדים את תודעת ההתאגדות והעמידה על זכויותיהם.
הבעיה היא שהוא זר. הוא משכיל, מדבר בשפה גבוהה ובנוסף לכל הצרות, גם יהודי. למרות שהוא פועל לטובתם, הם מתייחסים אליו בחשדנות ועוינות, האופיניים למקומות קטנים ונידחים.
מי שנענית לקריאותיו החוזרות לפעולה היא נורמה ריי, גיבורת הסרט ופועלת פשוטה בפס הייצור. גם אביה ואימה עובדים במפעל וכנראה שגם ילדיה יעבדו בו כשיגדלו.

נורמה ריי אם חד הורית לשני ילדים קטנים משני אבות שונים, חסרת השכלה פורמלית, גם קצת וולגרית, אבל עם חוש צדק מפותח ועם נכונות בוערת להילחם על צדק, תהא התוצאה אשר תהא.
והיא אכן משלמת מחיר.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ועל אישה בשם קריסטל לי סאטון (שהלכה לעולמה ב - 2009). סאטון ארגנה מחאת עובדים במפעל הטקסטיל JP Stevens, בו היו תנאים קשים מאוד לעובדים. היא נשאה שלט קרטון עליו נכתבה המילה ״איגוד״ במפעל, עד שחבריה נענו לה ולאות סולידריות דוממו את המכונות אחת אחת, עד שבעלי המפעל נכנעו. האקט ההרואי הזה הוא הסצנה המרכזית בסרט. בעוד שלסרט יש סוף אופטימי של ניצחון מיידי, סאטון עצמה שילמה מחיר אישי ומקצועי כבד, שראוי להיזכר. המאמר הבא מספר עוד על מאבקה האמיץ.