קברו אותו והוא חי

מסעה של אישה עגונה לגילוי גורלו בן זוגה, שנעלם בנסיבות מסתוריות

זהו מאבק שמנהלת אשה בת 52, עוזרת בית, היוצאת לגלות את עקבותיו של בעלה שנעלם לפני 20 שנה בנסיבות פוליטיות. האשה, מזל סעיל, מתגלה כלוחמת והופכת לגיבורה כשהיא נאלצת להתמודד מול הממסד הישראלי וגורמים רבים אחרים, המנסים למנוע ממנה מידע אודות בעלה.

דני סעיל, בעלה של מזל, היה פעיל מיליטננטי ב"פנתרים השחורים" בישראל, תנועה חברתית שנלחמה בשנות ה- 70 למען זכויות בני עדות המזרח.
סעיל יצא מישראל ונעלם ב - 1976. לפני כן הוא עמד במרכזה של פרשת מכירת נשק לפעילי התנגדות פלשתינים. דוד רונן, סגן ראש השב"כ לשעבר, מעיד בסרט שסעיל העביר חומרי חבלה לערבים מתוך הזדהות וממניעים אידיאולוגיים ואז נמלט מישראל.
לעומתו, פרקליטו של סעיל טוען, שסעיל הופעל ע"י השב"כ, מסר את חומרי החבלה לארגון "החזית העממית" בשליחות השב"כ, ויצא מישראל בידיעת שרותי הביטחון. לפיכך, האשמה שהוטחה בסעיל היתה חלק מתהליך בניית סיפור כיסוי שנועד להכשיר את סעיל כמרגל ישראלי בעיראק. המחלוקת סביב השאלה אם דני סעיל בגד במדינת ישראל או שהיה סוכן של שרותי הבטחון הישראליים בעינה עומדת.
במשך שנים לא היה ידוע מה עלה בגורלו והאם הוא חי או מת.

מזל סעיל, החיה בבדידות הולכת ונמשכת, יוצאת בסרט זה, בפעם הראשונה, למסע בו היא משחזרת את שנות חייה המשותפות עם דני ובעיקר היא מנסה לפענח את המסתורין סביב העלמו. לאחר סדרת מפגשים שהיא מקיימת בישראל, צרפת, ספרד וגרמניה, מזל משוכנעת ששרותי הביטחון בישראל אחראים לחיסולו של בעלה. היא שומעת בצרפת ממוני יקים, דובר "הפנתרים השחורים" הגולה בפריז, שאיש "המוסד" איים לחסל אותו, כפי שחוסל דני סעיל, באם לא יחדל מפעילותו. מזל מבקרת בבית כנסת במדריד ומחפשת תשובה בזכות ספרי התורה. היא מחפשת אחר רמזים בדירה שבה התגוררה עם דני בספרד, אך לשווא. היא מבקרת אצל אחיו של דני סעיל בגרמניה, אך מתאכזבת. עובדיה, האח, מוביל אותה למבוי סתום שממנו אין טעם להמשך החיפושים. מזל חוזרת לישראל ונפגשת בדרך הערבה, עם שמעון "כושי" רימון, בן-דודו של דני סעיל, הידוע בקשריו הטובים עם אנשי "המוסד". כושי מכחיש כל  קשר לפרשה. 

דני סעיל נעלם ומזל נותרה עגונה. היא אינה מקבלת היתר מהרבנות הראשית להינשא מחדש. היא נאבקת ברבנים, אך עדיין מאמינה באלוהים. כאישה דתייה, היא לא מוכנה להינשא בנישואין אזרחיים. היא רוצה דרכון לחופש על פי ההלכה. לבסוף מזל מחליטה, בהתייעצות עם עו"ד אביגדור פלדמן, להגיש עתירה לבג"צ נגד ממשלת ישראל, משרד הבטחון והרבנות הראשית.
בסרט משתתפות דמויות שהיו פעילות ועמדו בראש ״הפנתרים השחורים״ ככוכבי שמש וראובן אברג'יל.

לאחר תום הפקת הסרט ושידורו, התעלומה נפתרה והמעגל נסגר:
לאחר הגשת העתירה הנ״ל המשפטי, העביר משרד ראש הממשלה לבג״צ מידע מסווג, על פיו דני סעיל נהרג בעיראק. בזכות מידע זה, הותרה מזל סעיל מעגינותה. זוהי דוגמה מוחשית לסרט שהצליח לשנות מציאות, דבר שכל יוצרת ויוצר חותרים אליו. 

ראו כאן את פסק הדין. המסמך הקצר, המאופק ורשמי אינו חושף את הדרמה מרובת השנים והכאב, שהביאה לסיכום היבש והממצה הזה:

בגץ 6908-96 מזל סעיל נ. ראש הממשלה 19-01-1998

הבמאי דוד פישר חיבר מאמר מרתק למגזין ׳פנים׳. המאמר עוסק לא רק באחורי הקלעים של עשיית הסרט, אלא גם בשאלות אתיות: האם הבמאי הוא מלאך גואל, המשנה מציאות? - או לחלופין, אם הוא במידה מסוימת מנצל את גיבורי סרטו התיעודי כדי להציג סיפור עסיסי ולזכות בפרסים? - כמובן, אין תשובה אחת ויחידה.
ציטוט מתוך המאמר:

נסעתי עם מזל סעיל באירופה כדי לחפש את דני, בעלה שנעלם. חשבתי שנצליח לגלות מה עלה בגורלו וזה יוביל לפתרון סבלה של אשה קשת יום זו. אם הוא חי, יואיל וייתן לה גט; אם הוא מת, יואיל בית הדין הרבני וישחרר אותה מעגינותה. ליוויתי את מזל גם לקברי הצדיקים, לעבודתה, שם הכירו את בעייתה וניסו לסייע לה.
יחד עם מזל הלכתי לכנסת, ליעל דיין, לח"כ נעמי חזן. הלכתי לאנשי שירות הביטחון. השב"כ הסכים שעובד לשעבר ידבר אתי. מאנשי המוסד לא שמעתי כלום.
הלכתי למשפחה של דני סעיל, לחברים שלו בפנתרים השחורים של ראשית שנות השבעים. מובן שהלכתי גם לפרקליט שלו. כולם הטיחו האשמות זה בזה.
בשב"כ אמרו שהוא בוגד, חבריו בפנתרים אמרו שהוא גיבור. אלו אומרים - הלוואי שמת, אלו אומרים שכרו לו את קברו בעודו בחיים. 

מיטלטל בין הדוברים, מלווה במזל סעיל ובצלמת הנפלאה נילי אצלן, הייתי בכל מקום אפשרי. גם בטוניס, גם בג'רבה. עוד יום ועוד יום. הפסקתי לספור את ימי הצילום. לא היה עוד טעם לעשות חשבון של רווח והפסד. בשבילי זה היה הסימן שעברתי את תחום האמנות ואני כעת בטריטוריה של שליחות. שם כבר פחות חשוב איך ייראה הפריים, פחות קריטי לבחור את שעת הצילום והאור. עדיף שיהיה סאונד טוב אבל חייבים ליצור הקלטה, אז מקליטים בכל מצב.

קראו כאן את המאמר המלא

הסרט הוקרן בפסטיבלי סרטים ברחבי העולם, ביניהם פסטיבל ירושלים,פסטיבל לייפציג (גרמניה)פסטיבל פיפא-ביאריץ (צרפת), פסטיבל הקולנוע היהודי בברקלי (ארה״ב)ֿ, פסטיבל מונטוידאו (אורוגוואי), The World Film Festival (קנדה)

צפו כאן בסרטון של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית על דני סעיל.
במהלך הסרטון מספר עבד עלים דענא על מפגשים ושיחות עם סעיל. מתוך הסרטון:

״פגשתי את... דני אליהו ששון סעיל. הוא אמר שהתנגד לתנועה הציונית והיה מוכן להיאבק בה, בכל האמצעים העומדים לרשותו, כולל בנשק. הוא הכין נשק וחומרי נפץ, [כדי] להראות לי את נכונותו למאבק...״