התמכרות חברתית

הדופמין לוחש "אוהבים אותך, מגיבים אליך". וקול פנימי נוסף לוחש "עוד, עוד. תן לי עוד. היכנס שוב, אולי עוד מישהו אוהב. ואולי... מישהו כועס, או גרוע מזה -- אדיש??!"
גיבורי וגיבורות הסרט התמכרות חברתית הם בניו זילנד, אבל הסיפור הוא אוניברסלי והוא של מיליונים ברחבי העולם: להתעדכן, לעדכן, לגלול, לרפף, להגיב, להעלות  - Repeat.  
והענין הוא, שקשה לומר שכל זה באמת רע במבט ראשון: זו דרך לשמור על קשר עם אנשים שאי אפשר לפגוש כל יום, דרך לקבל תמיכה והעצמה, להניע מחאות חברתיות וגם בסרט עצמו, שני זוגות מספרים כי נפגשו ברשת חברתית. כל משתתפי הסרט, ללא יוצא מן הכלל, מתארים שמחה, סיפוק ותחושת מוחמאת, לצד תחושת נפילה, ריקנות ואשמה, שהכריעו לבסוף את הכף בתחושה הכוללת.
נהוג להשמיץ את הרשתות החברתיות. כאילו הם גרמו לנו להקצין תכונות רעות שהיו תחת שליטה עד עתה. אבל לפי הנטען בסרט, פסיכולוגים אומרים כי אין כזו תופעה - התמכרות לרשת חברתית. כלומר, יש כמובן אנשים עם התמכרויות, אבל אין מדובר בתופעה יחודית, אלא רק בהתגלמות שלה באינטרנט: זהו אותו צורך בתשומת לב, ברצון לברוא עולם בו אני אדם אחר, למשל יותר מוחצן מכפי שאני ביום יום. יש כמובן רצון לצאת ולהיראות טוב, יפה, נינוח --- מה שגורם להשקעה אינסופית בברירה של תמונות עד להעלאת התמונה המושלמת. ובכן... זה לא הסיפור של עריכת תמונות בעיתון אז ומעולם? - ההבדל היחידי הוא שהציבור הרחב הצטרף למגמה הזו.
וכפי שמסכמת זאת אחת מגיבורות הסרט: האינטרנט הוא הדב רהכי טוב  והכי רע בעולם.