קולה של סבתי הדהד בתוכי
שנים כמו צוואה והוביל אותי לאי קטן בדרום קוריאה, אל ההיי-ניו, "הנשים של הים".
ההיי-ניו הן נשים המתפרנסות משליית מאכלי ים בצלילה חופשית, בקבוצה.
כאשר
הן יחד - צוחקות, צועקות, מפטפטות ומרכלות, הן עטופות בחמימות
הקבוצתית המלכדת. הן הופכות את הקושי והסיכון שבעבודתן למקור של עוצמה
נשית.
שלוש פעמים נסעתי לבד, לחיות איתן כמה חודשים. הסיפור שלי שזור
בין ישראל לקוריאה, בין המוות לבין הנחמה של העבודה בשדות, בין הפחד
מהצלילה אל הכמיהה לים.
הנשים לימדו אותי להיות היי-ניו, לצלול חופשייה למעמקים.
דבריה של דליה גרסטנהייבר - במאית הסרט
המקצוע הזה, של דיג במעמקים בצלילה חופשית, היה נחלתן של נשים בלבד במשך מאות שנים. ואולם, הוא הלך ונעלם. אין דור חדש. הסרט הוא שירת ברבור למה שבקרוב יהפוך למיתוס.
אונסקו, ארגון החינוך של האו״ם, מתייחס לנשים אלה כאל נכס תרבותית שיש לתעד ולשמר אותו. והיכולת שלהן לצלול לעומקים בכל תנאי מזג אוויר, כולל שלג, ללא שימוש בבלוני חמצן ואפילו כאשר הן בהריון, סיקרן חוקרי פיזיולוגיה וגנטיקה ברחבי העולם.
קראו כאן על תוצאות אחד הניסויים, המראים שוראיציות מסוימות של DNA מאפשרות לנשים אלה לצלול בתנאים המיוחדים והקשים.
סרטה של דליה גרסטנהייבר