אמונה ירון: פרקים מחיי

ב - 1970, אחרי שמת אביה, הסופר חתן פרס נובל ש"י עגנון, הבינה אמונה ירון שהוטלה עליה שליחות: להוציא לאור את כל יצירות אביה, שנותרו ספונות במגירות בכתבי יד. במסירות, שנדמה כי רק בת ואשה יכולה לה, הקדישה את חייה ליצירתו, והוציאה לאור 15 כרכים שתורגמו ל-38 שפות. רק כשהמלאכה תמה והיא בת 81, התפנתה אמונה לכתיבה של עצמה. בסרט, תוך שהיא מגיהה את ספרה פרקים מחיי, מגלה אמונה פרטים לא ידועים על עגנון, כאשר מבט עיניה הכחולות, המזכיר את זה של אביה, מלווה סיפור אב-בת מיוחד.

הסיפור שלה: ראיון עם אמונה ירון
הארץ // שירי לב ארי

סרטן של יעל פרלוב ורות ולק. הסרט הוא חלק מסדרת חדר משלך: נשים כותבות

צפו כאן בכל סרטי הסדרה

על הסדרה:

חדר משלך: נשים כותבות היא סידרה על נשים שחייהן מוקדשים לכתיבה. נשים, שהכתיבה היא מרכז חייהן ונובעת אצלן מתוך כורח קיומי.

ב-1929 כתבה הסופרת האנגליה וירג'יניה וולף, בספרה חדר משלך (A Room of Your Own): "אשה חיבת שיהיה לה כסף, וחדר משלה, אם היא רוצה לכתוב רומנים". מפליא להיווכח עד כמה המילים האלה, שנכתבו לפני עשרות שנים, עדיין רלוונטיות. חמשת הנשים גיבורות הסידרה אכן משקפות את הקשיים שלהם רומזות מילים אלו: על מנת להגשים את הכתיבה כמרכז חייהן, הן נזקקות למאבק בלתי פוסק, לא מתפשר ולעתים מר, על עצמאות אישית וכלכלית וכן לוויתורים חברתיים ומשפחתיים.  

בסידרה חמישה  פרקים. כל אחד מהם מוקדש לאשה אחת ומייצג יום בחייה, במקומה הטבעי, ב"חדר משלה" - שהוא שולחן הכתיבה, הסביבה האנושית המקיפה אותה, המנהגים היומיומיים שלה; ודרך אלו, המחשבות והייחוד המאפיינים אותה כאוחזת בעט ועל האופן בו הכתיבה מניעה את חייה. 

המשותף לכולן הוא חשיבות המילה הכתובה בחיי הרוח והמעשה שלהן והמאבק הנובע מכך.

דרך חיי היומיום מפענחים הסרטים למה הכתיבה מהווה את כל עולמן, ומה יחסי הגומלין בין הטקסט שהן כותבות לחייהן. הסידרה שואפת לשרטט את דמות האשה שמעבר לטקסט. באחד מספוריה כתבה אורלי קסטל-בלום 'אני חיה על הנייר'. המשפט הזה, שמשקף צורך עמוק לכתיבה, אבל בו-בזמן נאמר באירוניה ברומזו על ההיבט הלא-ממשי של החיים הנשיים – שחיות, כביכול, "על הנייר" בלבד - מייצג את מטרתה של הסידרה: להראות את מסירותן של הכותבות לעיסוקן, אבל בו בזמן להדגיש את ממשות חייהן ומשמעותם. הסידרה מראה  נשים שחיות לא רק "על הנייר" אלא גם מחוצה לו. גם הן עצמן קיימות ומגשימות את פנימיותן ואת נפשן.

יעל פרלוב | מפיקה

מפיקה ועורכת סרטי קולנוע.
כלת פרס האקדמיה לקולנוע על עריכת הסרט "חתונה מאוחרת"(2001) של הבמאי דובר קוסאשווילי וכן כלת פרס אמנות הקולנוע של משרד החינוך והתרבות (2006).
יזמה, הפיקה וערכה סרטי קולנוע רבים ביניהם: סדרת סרטי התעודה על סופרות ומשוררות ישראליות "חדר משלך - נשים כותבות" (2006-2011  בימוי: רות ולק ), פרויקט הסרטים הישראלי-פלסטיני יחד עם המפיק קובי מזרחי: "קפה" (ישראל, 2010), "מים" (ישראל-צרפת, 2012) שפתח את שבוע המבקרים בפסטיבל ונציה ו-"ספורט" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ברומא. (2015 ישראל-צרפת).
הפיקה וערכה את הסרט "בן –גוריון, אפילוג" (2016, זוכה פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, בימוי: יריב מוזר).
ב-2017 הפיקה יחד עם קובי מזרחי את הפרויקט "במצמוץ העין" במימון השגרירות האמריקאית (אתר "מאקו", פסטיבל הסטודנטים בת"א).
ב-2018 הפיקה במסגרת החוג לקו"ט באוניברסיטת ת"א את פרויקט "דוקו דאנס 2018" שהוקרן בפסטיבל הסטודנטים הבינ"ל בת"א ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה  (2018). 

מאז מותו של אביה, חתן פרס ישראל דוד פרלוב, שוקדת יעל פרלוב על שימור יצירתו ויוזמת פרוייקטים של רסטורציה לסרטיו. עד עתה שוחזרו בניהולה והפקתה שלושה סרטים: "יומן", יחד עם מכון CNC הצרפתי ובשיתוף מרכז פומפידו בפריז; "זכרונות משפט אייכמן", בשיתוף יד ושם וערוץ 1; והיא משלימה את שימור סרטו הדוקומנטרי "בעקבות הלדינו", בשיתוף  יד ושם ,קרן רבינוביץ ודוקומנטה 14-קאסל.

כמו כן ייסדה יעל פרלוב בשיתוף קרן רבינוביץ את "התחרות ליצירה דוקומנטרית ע"ש פרלוב" תחרות נושאת פרסים לסרטים תיעודיים קצרים לסטודנטים מכל הארץ, ובמסגרתה הופקו יותר מעשרה סרטים ברמה אמנותית גבוהה.

מלמדת קולנוע ומרצה מזה כשני עשורים בחוג לקולנוע באונ' תל אביב ובבית הספר "מנשר" לאמנות בתל אביב.

רות ולק | במאית:
במאית וצלמת. כלת פרס לנדאו של מפעל הפיס בקטגוריית קולנוע דוקומנטרי 2007, ופרס אמנות הקולנוע לשנת 2003-2004, משרד החינוך והתרבות וסינמטק ירושלים. בוגרת המחזור הראשון בביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ומכללת הדסה בירושלים במגמת הצילום. סרטיה זכו בפרסים ומלגות השתתפו בפסטיבלים ברחבי העולם. בין סרטיה: בובה ממוכנת, הסדרה חדר משלך; נשים כותבות, תל רומידה, המרפסת, גולדה, החלום של פנחס, מסיבת יום הולדת ועוד.