סרט תחקיר אמיץ ונוקב על הקלות הבלתי נתפסת בה ניתן להעביר כסף באירופה למימון טרור
אירופה מלאה בכוונות טובות. אירופה גם מלאה באמון בסיסי בתושביה ואזרחיה. היא גם חרדה לחרותם ופרטיותם. אבל הכי הרבה, אירופה חרדה מפני הרשעת שווא.
כל התכונות האלה נפלאות, בבסיסן ובמניעיהן. אבל מה קורה כשיש מי שמנצל אותן לרעה?
זהו הסיפור של הרבה מאוד מהדברים הנעשים באירופה, לטובה ולרעה. ניצול לרעה של דמי אבטלה, קצבאות לנזקקים, לקיחת כספי קרנות לפיתוח לכיס הפרטי וכו׳ תמיד היה מרגיז. אבל ניצול של הדאגה של הרשויות לחירותו ושלומו של אדם כדי לממן ולהזין טרור, זה כבר יותר מדי.
אלא שזה בדיוק בדיוק מה שקורה באירופה, יום יום.
הסרט ״שביל הכסף״ הוא תחקיר אמית ונוקב, ללא משוא פנים, החושף יותר מכל את חוסר האונים של מערכת החקיקה האירופאית בכלל והגרמנית בפרט.
אנשים המצטרפים לדאעש וממשיכים לקבל קצבאות בגרמניה, אותן הן מושכים במזומן מכספומטים בתורכיה, מבלי שאיש יעצור אותם - מספיק מחריד בעיניכם?
אז חכו, רק התחלנו.
פעיל מגייס באוסטריה מיליונים למען חמאס במסווה של צדקה. וגם כאשר עוצרים אותו, לא מוגש נגדו כתב אישום. הגיוס נמשך ללא הפרעה.
הבעיה היא בפועל בחקיקה. זו כאמור באה מן התפיסה נאצלת התופסת אדם כחף מפשע עד שלא יוכח אחרת ושמחייבת שיוכח מעל לכל ספק שאותו אדם פשע והתכוון לפשוע.
צרפו לזה את העובדה שבאיסלאם יש באמת הרבה ארגוני צדקה.
ולכן, כל מה שממן טרור צריך לעשות, הוא לטעון שהכסף עובר לצדקה. החוק האירופאי מכיר בכך, אפילו אם הכסף מגיע ישירות לארגון טרור. שכן החוק האירופי מחייב הוכחה כי הכסף שימש בפועל לאירוע טרור. והוכחה כזו היא דבר שקשה מאוד להביא, שכן מעטים המקרים בהם ממן טרור יכריז שהכסף נועד להרג.
יש פתרון. הוא כבר יושם בארצות הברית: על פי חוק הטרור בארה״ב, כל כסף שהוא, המגיע לארגון טרור, אפילו אם ישמש לרכישת מסטיקים, ייחשב לסיוע לטרור.
הגיוני!
אך התיקון הזה אינו מצליח לעבור באירופה... מתוך חשש לפגיעה בזכויות אדם.