ג'וזף וג׳וזפין

אחרי שלוש שנים בהן הקדשתי את הזמן, המחשבה והכסף שהיה לי ושלוויתי, הגשמתי חלום והפכתי משאית ליחידת מגורים מפנקת והראשונה מסוגה בישראל. קוראים לי יוסי טיאר (54) ועד לא מזמן התגוררתי בתל-אביב, כשסביבי מפלצות בטון שהורגות לי את קו הרקיע וחוסמות את אור השמש. אני רווק ואבא לשירה בת ה-12, אותה אני מגדל במשמורת משותפת. אני עובד כאנימטור, מוקף בחברים טובים, במשפחה אוהבת ובאימא גאולה, האדם הקרוב לי ביותר ובעלת כישרון טריפוליטאי מסוגנן לעלות לי על העצבים.

בגיל 50 צלצל בראשי פעמון אזהרה, שאותת לי כי הגיע הזמן ליצוק תוכן חדש לחיים שלי. ערב אחד, אחרי שצפיתי בטלוויזיה בתכנית על אנשים שהפכו כלי רכב לבתים ניידים, נדלקתי וכמי ש"נשמת פיטר פן באפו", החלטתי לבנות אחד כזה ולעשות סרט בו אציג את החיים מבעד לעיניו של גבר השואף לחופש, אך כלוא בין המוסכמות והמציאות הישראלית. באחת נכנסה לחיי רוח חדשה וסוחפת. רכשתי משאית ומצלמה והתמקדתי במסע החדש של חיי.

שלוש שנים לקח לי לבנות בית על גלגלים ואילו שנים הן היו. כמו אודיסאוס העושה את דרכו לאיתקה, אל אהובתו פנלופה, כך חתרתי אל המטרה שהצבתי לעצמי וכמו אודיסאוס, הגובר על כל מכשול בדרך הביתה, כך גברתי על כל מכשול שניצב מולי: הבנקים שסירבו לבקשות המשכנתא שהגשתי - כי איזו מין ערובה היא בית על גלגלים?!  - החברים שפקפקו, אנשי המקצוע שלא עמדו בלוח הזמנים וכמעט פירקו את הפרויקט, הפרנסה שדחקה אותי לעבוד בייצור תוכניות טלוויזיה לילדים, הרצון שלי להיות סופר-אבא עבור בתי היחידה ומעל לכולם, אימא אחת, אימא שלי, קרובה ואוהבת, שנותנת לי כסף בכל פעם שחסר ולא מפסיקה לדאוג - "למה אתה עושה לי את זה?! למה אתה לא כמו כולם?!"
לא היה לי מושג איזה אושר תספק העליה הראשונה על הכביש עם בית המשאית שלי. כמה גאווה. כמה חופש. אבל את גודל ההישג הבנתי ביום בו אימא גאולה, שלא האמינה שהדבר אפשרי, שהתחננה שאפסיק להשתטות ואחיה כאחד האדם, שפחדה כל כך מכישלוני, הזמינה זרים שיכנסו לראות את הבית שהבן שלה בנה במו ידיו.
ההצלחה של ה"ג'וזפין" שלי הביאה לי פרסום, שקירב אלי אנשים בעלי בתים על גלגלים וביחד הקמנו את "כפרים על גלגלים", אם תרצו, תנועה המבקשת לעשות שינוי באורח החיים. התחלנו לחפש שטחי אדמה, עליהם תכננו להקים חניונים על פי הצרכים שלנו.
אלא שבליל השישי, ה-13 בדצמבר, ליל סערה איומה, הלכתי לישון במשאית ולא התעוררתי. בדו"ח הנתיחה נרשם: "מוות פתאומי על רקע הפרעות קטלניות של קצב הלב". המסע שלי על פני האדמה הסתיים, או שאולי מתחיל מחדש. 

סרטם של יוסי טיאר ורונית טיאר