המספר העגול

כיצד התקבע והתקדש המספר שישה מיליון כסמל לשואה

מסע היסטורי על פני המאה ה- 20 הבוחן כיצד התקבע והתקדש המספר שישה מיליון כסמל לשואה. הניסיון לפענח את מקור המספר המיתולוגי מוליך את הסיפור הרבה מעבר לסטטיסטיקה, אל שאלות של היסטוריה וזהות ומציגות את המהות של הקיום היהודי:

לשאול שאלות, ללמוד, להבין ולדעת.

האם המספר שישה מיליון הוא אייקון שהתקבע בתודעה מעבר לכל שאלה ואסור לגעת בו, או שמא לבחון את המספר ולנסות לפענח אותו, היא הדרך היחידה להגן עליו - היום ולעתיד לבוא? פרופ' חנה יבלונקה, אחת המשתתפות בסרט: "במקום שהחברה הישראלית שמה סימני קריאה אתה כופפת את סימני הקריאה והפכת אותם לסימני שאלה... במקום שבו הסרט שלך מסתיים, יתחיל הדיון והשיח הציבורי".

במהלך הסרט, משוחח פישר עם היסטוריונים מרכזיים נוספים בתחום חקר השואה - יהודה באואר, דינה פורת, עמר ברטוב ועוד, כאשר כל אחד מהם מציג גישה שונה לנושא.

בין השאר, הסרט הוזמן להקרנה בפסטיבל BAFICI בארגנטינה. במהלך התקשורת עם מנהל הפסטיבל, התרחש דבר מענין, עליו מספר הבמאי דוד פישר:
לאחר ששלחתי את הסרט ׳המספר העגול׳ לפסטיבל, התקשר אלי סבסטיאן רוזאל (Sebastian Rosal), המנהל אומנותי של הפסטיבל, ואמר לי שהם שמחים לקבל את הסרט לפסטיבל ומכייוון שכבר קיבל את הפילמוגרפיה שלי – רשימת הסרטים שביימתי – הוא ביקש לצפות גם ב- שישה מיליון ואחד. לאחר שצפה, הוא הציע שיקרינו גם אותו והייתי בטוח שבזה הסתיים העניין. שני הסרטים עוסקים במספר המיתולוגי של השישה מיליון. לאחר הצפייה בסרט הנוסף הוא ביקש לצפות גם בסרט על הפליטים בנווה שאנן "לא רחוב ולא נעליים" וכך עוד ועוד, עד שצפה ברוב הסרטים שעשיתי ואו אז חזר אלי בהצעה להציג רטרוספקטיבה של 7 מהסרטים שלי. קלטתי שנפל בחלקי כבוד מזן מיוחד וכמובן שלא היה בדעתי לסרב. נהפוך הוא. זו היתה הפעם הראשונה שפסטיבל בינלאומי מציע את הדרת הכבוד הזו. בזמן הפסטיבל, הוזמנתי גם להיות שופט בתחרות הראשית וגם התבקשתי והעברתי ליוצרים הצעירים כיתת אמן בנושא של יצירת קולנוע דוקומנטרי אישי. הענין של הארגנטינאים בסרט התחוור לי בזמן הראיונות שעשו איתי בעיתונות המקומית והביקורות שהתפרסמו, שכולן עסקו באינטנסיביות, שלא לומר אובססיביות, בספירה ומספרים - אגב התייחסות לנושא מספר הנעלמים בידי החונטה הצבאית בזמן "המלחמה המלוכלכת" בשנים 1976-1983.

מהביקורת

"הרצון והצורך בדיוק משייך את סרטו של פישר לסרטים נוספים שעסקו בתפקיד שיש לפרוצדורה של השואה בעיצוב ההיסטוריה שלה והזיכרון שלה, ובראשם סרטיו המופתיים של קלוד לנצמן."

אורי קליין, הארץ

"פישר נועץ סיכה בבלון של מכחישי השואה, ומראה שזה לא באמת משנה כמה יהודים נרצחו ע"י הנאצים, ואפשר לדבר על המספר הזה והשלכותיו על ימינו. .. דווקא פולמוס סביב המספרים אולי יגרום לנו להגיע למסקנות חדשות ולשיח בריא יותר".

גיא לייבה, ידיעות אחרונות 17.1.22

"סרטו היפה של פישר שב ומדגיש שהפוליטי הוא גם אישי, ושמעבר למחקר ההיסטורי, מצויה גם החוויה הטראומטית של התבגרות בצל מתים-חיים שהחישוב המתמטי הקר הוציא אותם ממניין הקורבנות. מבחינה זו, "המספר העגול" הוא סרט מעורר מחשבה, אפילו פרובוקטיבי בדרכו הצנועה, על כאב שמסרב להניח, על אמת היסטורית ועל חילונה של הקדושה".

שמוליק דובדבני YNET

"שישה מיליון, כפי שזימרו הדג נחש, הוא המספר הכי טעון שיש, שגורם לכולם לעמוד דום. אבל מי החליט שדווקא שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה? סרטו של דוד פישר, בנם של שורדי שואה בעצמו, מעז לצאת בעקבות התשובה לכך, ומספק חוויה מעוררת מחשבה, מרגשת ואפילו משעשעת".

אבנר שביט, וואלה

"פישר משתמש במשימה לחקר המספר כדרך לבחינת הטרגדיה ההיסטורית יותר לעומק... סרט מעורר מחשבה".

חנה בראון, ג'רוזלם פוסט

"השימוש החכם בסצנות וסיטואציות אבסורדיות ו"קלילות" יותר... הופכים את הצפייה לא רק למעוררת מחשבה ומלמדת אלא גם למהנה".

גדי רימר, אופ-סקרין.קום

" בסגנון האישי המזוהה עימו, דוד פישר מציע מבט מרתק לנושא שעלול היה להפוך לקלישאה אבל בידיו של יוצר סרטים זה הופך באופן מפתיע כובש ורלבנטי".

איימי קרוניש, ישראלפילם בלוג

"היסטוריונים ישראלים חושפים לעיתים... שימוש מניפולטיבי בהיסטוריה לשם רווחי תעמולה ארעיים.. מול דור הוותיקים מתבלטים ההיסטוריונים החדשים של השואה, שנאמנותם למסמכים ולעדויות ממקור ראשון עולה על מחויבותם האוטומטית לאידאולוגיה הציונית ולאופני היישום שלה...".

מאיר שניצר, מעריב

"את הצופה הזה (מצביע על עצמו) הצלחת לרתק ולעצבן וזה מה שיצירה צריכה לעשות"

קובי מידן, סוכן תרבות, כאן 11 - 7.1.22