ראיתי פעם ילד השדה

סרט לזכרו של סרן ערן שמיר שנפל בקרב בלבנון במאי 1997, 20 שנה לאחר מות אביו, דובי שמיר, בעת שירותו כאיש קבע בצנחנים. הסרט מתמקד בחייו של ערן מתוך תפיסת הנצחה של חיות, עשיה, צמחיה ואחריות אישית. סרט זכרון שצחוק ובכי משמשים בו בערבוביה.
מילה אישית - את ערן הכרתי מילדות ובשנת 1991 הצטלבו דרכנו שוב בצוות מדריכי טיולים בבית ספר שדה של החלה"ט "קשת יהונתן" ברמת הגולן. לאחר מכן ערן התגייס לסיירת הצנחנים. שנה לפני שסיימתי את לימודי הקולנוע נהרג ערן בליל ברקים קיצי ונורא. לאחר הלוייה לבקשתה של הדסי, אימו היקרה של ערן, הוחלט על יצירת הסרט לזכרו. צוות היוצרים כלל את חברות צוות ההדרכה מהגולן בשיתוף משפחת שמיר המורחבת לצד חברים מלימודי הקולנוע והוקרן לראשונה באזכרה ביום השנה הראשון לנפילתו. - נורית יעקבס-ינון / במאית

סרטן של נורית יעקבס ינון, ציפי גליקשטיין ומוריה שלוין