הכבשה הכחולה

מנשה קדישמן, פסל, צייר, חתן פרס ישראל הוא גיבור קולנועי טבעי. אדם קדמון בעולם מודרני, ענק במכנסיים לבנים ננסיים. חצי ילד וחצי זקן, חצי גאון וחצי ליצן.
קדישמן לא הסתתר מפני המצלמה. הוא מופיע בסרט במלוא מורכבותו. מצד אחד מצליחן, שעבודותיו מוצגות ונמכרות ברחבי העולם ומצד שני דמוי-הומלס תל אביבי המחפש כל יום מחדש מאין תבוא כלכלתו.
הסרט מתחיל בחמש לפנות בוקר. אנחנו נכנסים לחדר שבו הוא ישן מוקף דובונים וצעצועים. הניגוד בין האיש הגדול, בן ה-73, לצעצועים העוטפים אותו הוא תמצית האישיות של מנשה המתעורר. בחמש וחצי הוא מגיע לבריכת גורדון. בחדר ההלבשה, מתחבקים הוא וחבריו, הקשישים העירומים, בעליזות חסרת בושה. בשבע הוא בסטודיו, מצייר עוד ראש כבשה, שתצטרף לעדר של אלפי כבשים שצייר בחייו. קדישמן הקדיש את חייו ואמנותו לשינוי המציאות בארץ. הוא יצר מערכת סמלים ישראלים רבי עוצמה. הנה איל רוכן על יצחק המת, הנה אם מרימה את בנה אל השמים, ראשי כבשים, עורבים מנקרים, סמלים נוטפי צבע שהפכו ליצירות אמנות מוכרות בכל העולם אבל קדישמן מיואש מחוסר היכולת שלו לשנות את המציאות שבה הורים מקריבים כל יום את ילדיהם במלחמה שאין לה סוף. לילה. קדישמן מובס, יתום, מתגעגע לעולם של ילדותו, מקריא מכתב פרידה לילדיו אבל יודע שהוא חייב לקום בבוקר כדי לצייר עוד כבשה.

סרטם של דני דותן ודליה מבורך