האם ייתכן כי מדעי החברה מוטים פוליטית?
שלושה אנשי אקדמיה, מבריקים כל אחד בתחומו, מרגישים שמשהו לא עובד. הם רואים שרעיונות יקרים לליבם כמו חופש ושוויון נרמסים תחת רגלי הפוליטיקה. הם חושבים שמישהו לקח את רעיונות השוויון הגזעי ומגדרי רחוק מדי ופשוט בנה עליהם קריירה. הם מאמינים שהקריטריון הראשוני לפרסום מאמרים כיום הוא היותם תואמים לקו תקין פוליטית וכי תחת מסווה של ריבוי דעות וליברליזם מתבצע בעצם תהליך הפוך של הדרת האחר (השמרנים משל).
הם אינם מיתממים במחשבה על פיה האקדמיה היא היכל הידע הטהור ונטול האינטרסים, אבל חושבים שהגבול של קידום האג׳נדה במסווה של מחקר נחצה כבר מזמן.
כמה רחוק זה יכול להגיע?
הם מחליטים לבצע ניסוי.
במשך מספר חודשים הם כותבים באינטנסיביות סדרת מאמרים פגומים מבחינה מחקרית והזויים עד מרושעים מבחינת התזה שלהם. באחד המאמרים הם מציעים לקשור בשלשלאות לרצפה גברים לבנים (״פריבילגים״) ולהשתיק אותם בכיתות, כדי שיחושו את הקיפוח מהצד השני. במאמר אחר הם מנתחים את מעשי הזיווג של כלבים של כלבים בפארקים ציבוריים ומכנים זאת ״העצמת תרבות האונס״.
השיא ככל הנראה מתרחש כאשר הם מבצעים עריכה ל'מיין קאמפף' של היטלר ומציגים אותו כטקסט פמיניסטי במסווה.
להפתעתם, המאמרים מתקבלים ומתפרסמים. ולא רק מתקבלים, אלא זוכים לשלל מחמאות. הם כותבים עוד מאמר ועוד מאמר ומתוך 12 בסך הכל, מתקבלים שבעה, שיעור גבוה מאוד באקדמיה.
הפרשה התגלתה, לא על ידי אף אחד מעורכי כתבי העת, אלא על ידי עיתונאי ערני בוול סטריט ג׳ורנל. זהו השלב בו השלישייה נחשפת ומפרסמת את המתיחה ואת מה שעמד מאחוריה. האירוע עורר הד עצום בארה״ב ונדון בהרחבה על ידי אמצעי תקשורת, אנשי אקדמיה ובלוגרים.
החבורה תיעדה את עצמה מתחילת המתיחה והסרט הבא הוא חלק מאחורי הקלעים של כתיבת המאמרים ותכנונם.
מדעי החרטוט
קראו כאן ראיון של קרן צוריאל הררי עם השלושה בכלכליסט
צפו כאן במקור (אנגלית, ללא תרגום)
אוהבים את היוטיובר בן שפירו? ראו אותו כאן נחנק מצחוק על הפרשה
The Wall Street Journal
Washington Post
New York Times
Mother Jones
The Times
יוצרים: James Lindsay (@ConceptualJames) Peter Boghossian (@peterboghossian) Helen Pluckrose (@HPluckrose)
מסלול של כבר קיים בסל הקניות שלך!
לחצו על המשך כדי להחליף את מסלול הרכישה.