קפקא - קדרות מעוררת השראה

פרנץ קפקא, מגדולי הסופרים של המאה ה - 20, הוערך רק אחרי מותו. הענין לא היה בזה שלא היה מובן, כמו אמנים גדולים אחרים, אלא שפשוט לא פרסם כמעט דבר בימי חייו. לפני מותו ציווה על חברו הטוב מקס ברוד להשמיד את כתביו, אך זה לא שמע לקפקא. ברוד, בעצמו סופר, ערך את הכתבים, שחלקם לא היו גמורים, כולל יומנים אישיים, ופרסם אותם, יחד עם ביוגרפיה שכתב על החבר שהעריך. להגנתו טען ברוד שהוא עושה שירות לאנושות וכי עצם בקשתו של קפקא מעידה על כך שלמעשה התכוון שהכתבים יישמרו.

כתיבתו של קפקא בהירה, צלולה ומדויקת. הוא כותב לפעמים בקור, כי הוא עוסק בדברים קרים: שרירות של ממסד, חוסר רגישות, אטימות, שחיתות. אך הוא זועק ברגישות את זעקתו של האדם הניגף תחת גלגלי המימסד חסר הפנים.

קפקא היה יהודי, בן למשפחה מתבוללת. הסרט, שנוצר על ידי במאי זר, מתייחס לרקע ואף לזיקה הקלושה של קפקא לציונות. עם זאת, הסרט מתמקד בעיקר במימד הספרותי והביוגרפי של קפקא, בדברים שהשפיעו על כתיבתו, כמו הקשר עם אביו וכן בנות הזוג והחברים הקרובים. ואולם אנחנו יודעים שבערוב ימיו התקרב ליהדות ואף למד עברית.

במאי הסרט, מלקולם הוסיק, אינו מסתפק בניתוח ספרותי של קפקא ושל קורות חייו, אלא גם מתייחס באופן מבריק ומלמד לנסיבות ההיסטוריות של התקופה, שגם עונה על השאלה מדוע כתב בגרמנית למרות שהיה צ׳כי, איזה תפקיד ממלאת פראג בכתיבתו ועוד.

אנא שימו לב כי לאחר הסרט ישנו קטע נוסף של מספר דקות המתאר את יצירותיו באופן מרוכז.