בערוב ימיהם יוצאים אברהם, זיגי, שרייבר ורובינזון לקרב האחרון בחייהם: הקרב נגד מדינת ישראל, עליה חלמו ואותה הקימו במו ידיהם.
ארבעתם מייצגים 217 ילדי טהרן, יתומי שואה שתובעים ממדינת ישראל כספים שהתקבלו עבור שיקומם מגרמניה. העימות עם המדינה שמונתה להיות האפוטרופוס הרשמי שלהם, מציף בהם שוב את כאב היתמות.
סרטה של טלילה פרנק
הסרט מתעד 12 שנים של מאבק מטלטל, מקומם ומצחיק, במהלכו הופכים הגיבורים לחבורה שיש בה אהבה, שותפות גורל ונחמה.
השתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי היהודי, ירושלים, 2015 ושודר בערוץ 10.
ההיסטוריונית וחוקרת השואה עידית פרי כתבה על הסרט:
"מדובר במסמך מרגש, מיוחד וחשוב, העשוי בקפידה ובהמון רגישות. כשצופים בסרט, מרגישים שטלילה פרנק בנתה יצירה זו מדם לבה.
המעורבות הרגשית העמוקה שלה והכבוד שהיא רוכשת לניצולים ולמאבקם, ניכרים בכל אחת מבחירות העריכה והבימוי.
הסרט מתייחס גם לזקנה, לחברה חזקה ולשאלות ערכיות. אתם מוזמנים לצפות בסרט המיוחד הזה - לא תצטערו".
דבר הבמאית:
במרכז הסרט שלי עומדים האנשים והקונפליקט העצום שלהם: מצד אחד הם פגועים עד עומק ליבם מהעוול שנעשה להם, ומצד שני הם פטריוטים המבקשים לשמור על המדינה שהקימו.
אני מחפשת מה באמת מניע אותם ורואה אותם כאילו תובעים לעצמם את הילדות שהפסידו. יתומים שרוצים פעם אחת ש"אמא" שלהם- המדינה, תתנהג כמו שצריך.
אני רוצה לשים "ספוט" על אנשים שלקראת סוף חייהם טורחים להתעקש על מה שצודק ונכון בעיניהם.
השופטת דבורה פלפל כותבת בסיכום של פסק הדין:
"התרשמתי מהעדויות, שמה שמנחה היום את התובעים אינו רק האלמנט הכלכלי - כספי שנמנע מהם בעבר. חלק ניכר מהם חותר גם לצדק היסטורי. דבר המזכיר את אמרתו של מנדלי מוכר ספרים: "לא על הרחמים ולא על ההנאה, אלא על האמת והצדק העולם מתקיים".
